פארק הג'ורה או למה אני אוהב טוקבקים

השבוע ,משום מה, הצחיק אותי טוקבק!

דווקא בכתבה על מותו של מייקל קרייטון הסופר היחידי שקראתי ספר שלו מההתחלה ועד הסוף

(מה לעשות אני תמיד מעדיף את הסרט)

למה הצחיק אותי??!!

לא יודע למה! אולי בגלל שגם לי זה קורה כל הזמן!!!

הודעה חשובה לקהל הקוראים!!

דיר באלק, הבא שיתקע לי 3 כוכבים לאחד מהפוסטים שלי...

די,נמאס,תכתוב משהו!!!

די,די כבר יה מזניחן!!
תכתוב משהו בבלוג שלך , לא חייב מצחיק!
תכתוב על אנטומיה של סנאים העיקר שלא יראה כמו צ'רנוביל ביום שאחרי!

מה כל כך קשה לאסוף את עצמך לכיסא ולחנטרש כמה מילים על כלום!
הרי כלום מעולם לא היה פופולארי יותר מאז שהחנטריש הזה המציא את ה-SO CALLED מהפכה WEB2.0!
מה לא כתבתי בצ'אטים כבר בשנת 1996???
לא זוכר שאמרתי לעצמי ,די נמאס לי מה-WEB1.0 מתי כבר יגיע 2?

ולמה אני כותב בפונט של TIMES NEW ROMAN ומי זה לעזאזל הרומן הזה? ולמה החליטו שהוא יהיה הדיפולט?!
ולמה בשנת 2009 אני עדין מקליק על לוח עם 120 כפתורים במקום שהמחשב המטופש לא יקרא את המחשבות שלי?!
ניחא, ויתרנו על המכוניות המעופפות ,אבל מקלדת??? עם כל הליזרים, לא יכולתם לחשוב על משהו יותר יצירתי?!

ולמה יש למקלדת כזה חיבור מעפאן בצבע סגול שממילא אני לא רואה כלום -כי מאחורי המחשב יש לי חושך מרוב האבק ,ולמה שאני מזיז את המחשב כדי לחבר את המקלדת, 500 חוטים מזיזים לי את המסך ,המודם,המדפסת ומפילים לי את הרמקול למקום היחידי שהיד שלי לא מגיעה לשם?!
חוטים,למה אני מדבר ב-2009 על חוטים? -לא סגרנו שחוטים זה איטיז?
מה אתה עושה שם כל היום ביל גייטס? בשביל מה אני משלם לך? שתוריש את כל הכסף לאפריקה שעדין עוד לא המציאו את החוט?!!

חזרתייייייייי וזה זמן טוב לבקש סליחה

לכל מי שתהה לאן נעלמתי ,שזה בערך 5 אנשים שהגיעו לפה בטעות אחרי שגוגל נפל בפח של התגיות שלי ,והביא לפה כל מיני גולשים מטף ועד זקן ועד איטו אבירם (אני אספר בפעם אחרת)
מצטער שלא הייתי פה...ולא כתבתי
פשוט נדפק לי המחשב -ככה סתם ביום בהיר עד מעונן חלקית עם סיכוי לטיפטוף קל , שלא הגיע בסוף..
מסתבר שהלך לו האימימא של הלוח-אימא מה שנקרא בשפה עממית "מדר בורד" (בעברית זה נשמע טוב יותר)
בכל אופן הוא מרגיש עכשיו הרבה יותר טוב (החליפו את האימא)
והוא גם עובד הרבה יותר טוב ,אז אני מקווה שיצאו לו פוסטים יותר מוצלחים!!

ואם כבר פספסתי ,אז אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו (שזה פרדוקס,כי אם פספסתי ,אז איך פגעתי בו?? הא!!!)
ושתהיה לכולם שנת דבשששש (כן גם אתה ,שהגעת עד לפה ומחפש איזה פאנצ' בסוף הפוסט ,שגם לך תהיה שנת דבש)

אומנות הלחימה של אדם

טוב, הפוסט הזה מתאים רק לכל אלה שהסתובבו בשנות ה-80 עם טרנינג בצבע זרחני והיו בטוחים שהם הכי מזניבים בעולם.
שהפלאפון עם גוגל שלהם היה בעצם שעון CASIO עם מחשבון,
לכל אלה שהפליסטישן שלהם היה קופסת קסטות של משחקים בחד-מימד.
ושה-MP4 שלהם היה מחשבון ינשוף שהיה שואל שאלות במתמטיקה.

כן,כל אלה יבינו על מה אני מדבר...
ואני מדבר על אחת מאומנויות הלחימה המסוכנות ביותר, שנוסדה פה בשנות ה-80 על ידי הזמר חוצב הלבבות -אדם
למי שהספיק לשכוח ,שימו לב לטכניקה ,לשילוב שבין הגוף לתנועות הידים ,שימו לב לשלווה הפנימית ולמחשבה שמאחורי כל תנועה.
איפה הימים ..איפה?!?

קטנה על ימים בלי משמעות מיוחדת

חגגנו השבוע את יום הבלוג הבינלאומי !!





ביום זה ,כמנהג אבות אבותינו... עלינו להמליץ על 5 בלוגרים (אנשים שכותבים יומן אישי במטרה שיותר מ-100 איש יקראו אותו) ולתת לינק ישירות לבלוג שלהם.


ובכן ,באותה נשימה אני רוצה להכריז על יום נוסף..

יום הפורומים!!!

ביום הזה כל אחד ימליץ על 5 גולשים שכותבים בפורומים ושבלעדיהם

הפורומים לא היו מה שהם....

ואני רוצה להתחיל:

ובכן....

חיים בן שושן שכותב בפורום מאגניביים - חד לשון ועוקצני ,אהוב בנות הפורום,אין עליך..(ד"ש לבלונדה18)

אליעד גבע מפורום צמחונים -מצחיק את החבר'ה עם משחקי מילים משעשעים (חס על החי, וחי על החסה - ענק!!)

בת שבע זונפלד מפורום שמנות ויפות - תודה על זה שאת מרגשת אותי כל פעם מחדש.. (ודי עם הבורקסים)

קובי מוסא מפורום גאדג'טים -מוסא , תפסיק לחשוב על עוד דברים שאפשר לעשות עם USB

גילי כהן מפורום סקופים -בחייאת גילי ,המוסד לא חטף את לימור לבנת ,רד מזה! ,כולה לקחה חופש!




זהו ,תם יום הפורומים (קצר יותר מצום גדליה)

נתראה ביום הפורומים של שנת 2009 !!

קטנה על דברים שתלוים על מקל

השבוע אחרי 8 שנים (בערך) קניתי ארטיק
לא יודע למה עשיתי את זה..
אני ממש לא טיפוס של מאכלים שאתה נשאר בסוף עם מקל ביד ומחפש איפה לתקוע אותו
(ע"ע התא שירות שנמצא מתחת לכל כספומט ותקועים שם כמה דפי חשבון ומקל ארטיק)

חוץ מזה,אני חושב שילד שיראה אותי אוכל ארטיק מה זה יתבאס בשבילי
אני די אוכל אותו ב-4 ביסים
(תודו שגם אתם, שהיתם ילדים התבאסתם ממבוגרים שאוכלים ארטיקים בביסים גדולים)


בכל אופן הוצאתי את האחד הכי פאנסי , כי אם כבר לאכול פעם ב-8 שנים ,אז אני מרשה לעצמי לקחת אחד משודרג
אבל ראבק , יש גבול ...
לא צריך להכניס את כל המקרר לתוך גוש גלידה
זה כולה ארטיק!!!

ואני מצטט: שלגון בשומן צמחי בטעם שוקולד בתוספת סירופ שוקולד ואגוזי לוז קלויים, בציפוי שוקולד חלב ופירורי עוגות.

להגיד לכם את האמת, היה לזה טעם של ארטיק שוקולד רגיל עם גבשושיות קטנות בטעם מוזר משהו..?!@

תמרורים שכדאי להוסיף או קצת השתעממתי

ככה זה שיש יותר מידי פוטושופ ופחות מידי זמן

או הפוך ..יותר מידי זמן ופחות מידי פוטושופ (הכל בעיני המתבונן)

בכל אופן השתעשעתי לי עם כמה תמרורים ומשחקי מילים א-לה בוגר בצפר שבטוח שהוא הולך להיות הקופירייטר

של המדינה, אבל זהו...שלא!!

ועוד אחד שהוספתי ממש לפני השינה ): ולא ברור למה!!!

רישומי מהאולימפיאדה או מה הדף בי השבוע

צפיתי השבוע באולימפיאדה במקצוע הדיפת כדור ברזל

ואז זה הדף בי בחוזקה:

עולה יורגן מפינלנד שכשל בשני הפעמים הקודמות ,הפעם הוא נראה בטוח בעצמו

הוא מתרכז...

מסתובב 4 פעמים וזורקקקקק את הכדור...

הכדור מתעופף לו לאיטו ונוחת אי שם אחרי כמה עשרות או מאות מטרים

המצלמה עושה קלוז אפ על פניו הקפואות של יורגן

ואז במעבר חד לקפיצות השמחה של המאמן שלו....

כן..כן..כן...

המאמן שלו!!

מאמן...!!

מאמן שלו בהדיפת כדור...

זה זה שאומר לו מה לעשות...

אני כבר רואה את זה בדימיוני:

יורגן, בוקר טוב.

תראה אחרי חודש וחצי של אימונים ,עשיתי חושבים, שאלתי והתיעצתי עם מומחים

והגעתי למסקנה שאנחנו חיבים להחליף את האסטרטגיה שלנו.

ולכן מעכשיו לפני ההדיפה של הכדור אתה תסתובב

כנגד כיוון השעון...

טוב, אני קופץ לסופר... להביא לך משהו?

CM IS NOT DEAD - קצת על שיווק בזירות שיחה

אני אחרוג ממנהגי להגג קטעים מחיי היומיום שלי למשהו רציני יותר

על תחום ה -conversation marketing או בשמו הכנעני "שיווק בזירות שיחה"

התחום בו אני עובד כמנהל מועדוני מותג של אתר חבר'ה החדש

קראתי השבוע את הפוסט של שגיא חמץ בדבר העובדה שה-(Conversation Marketing (CM יצא מכל פרופורציה, ושאינו מתאים לכל מותג.
אני חושב שההנחה הזאת נובעת מהגדרה לא נכונה של המונח CM . הנטייה לראות ב-CM כ"דאחקה" השיווקית התורנית שבעוד 5 דקות תוחלף במשהו אחר היא שגויה . CM במהותו הוא קודם להקשיב לכל מה שאומרים עליך כמותג , והטענה שזה לא כל כך חשוב ולא מתאים לכל מותג ,מזכירה לי את הקטע שתיכוניסטים מאד מחבבים - להדביק לתלמיד מאחורי הגב שלט הנושא את הכותרת "חמור" .
אותו תלמיד תמים לא מבין למה כולם מחיכים אליו בעודו מתהלך במסדרונות בית הספר ולכן חושב שהוא "פופולארי",אבל הוא לא שם לב שהשיחה שנערכת מאחורי גבו היא הפוכה לחלוטין.
המעניין הוא, שדווקא חמץ נותן כללים לכל מי שמעוניין להמשיך עם CM, ואחד מהכללים זה להקשיב ולנתח את השיחה שנערכת עליך כמותג ,אז איך ניתן לטעון באותה נשימה שה-CM נגמר?

בהמשך הפוסט שלו ,חמץ מסביר את התנאים שלדעתו מתאימים למותג לייצר שיחה עם הצרכנים . באחד ממסקנותיו הוא מציין שהמותג צריך להיות "שם" כאשר הצרכנים צריכים אותו . לטענה הזאת אני מסכים לחלוטין , היכולת של מותג להגיב לשיחות ולהתרחשויות של צרכנים סביבו, היא בעלת ערך חסר תקדים ומגבירה את הנאמנות למותג - דמיינו לכם שאתם יושבים עם חברים בבית לסרט על בירות (מותג כלשהו) באווירה טובה , אתם פותחים את הבירה ונותנים לגימה מכל הלב , לפתע אתם חשים בטעם לוואי נוראי – באותו רגע אתם מקללים לא רק את האימא של הבירה אלא גם את הגרפיקאי שעיצב את הלוגו, מבחינתכם הבירה הזאת מחוקה.
עכשיו תארו לכם שדקה אחרי שנרגעתם מהתקרית הלא נעימה , נשמעת דפיקה בדלת ומהצד השני עומד לו נציג של אותה חברת בירה שמתנצל ומבטיח שהוא יבדוק את הענין ועל הדרך מציע לכם פיצוי מסוים . אני בטוח שלא רק שתסלחו למותג ,העובדה שהוא הקשיב לכם והגיב לכם בזמן כל כך קצר גם תגביר את הנאמנות שלכם בטווח הארוך.
סיפר לי פעם מישהו , שהוא ישב במסעדה ערב אחד וממש התאכזב מהאוכל שהוגש לו ,למחרת הוא כתב ביקורת קטלנית באחד מאתרי האינטרנט בתחום . כבר באותו יום הוא קיבל שיחה מבעל המקום שהתעניין ואפילו הציע לו כפיצוי לבוא לאכול על חשבון המקום.
כששאלתי אותו מה ההרגשה שלו כלפי אותה המסעדה ,הוא ענה לי שבעקבות השיחה השתנתה לו התחושה ואפילו אולי הוא יחזור לשם.
אך, בניגוד להסכמה שלי בדבר החשיבות של הקשבה ותגובה ,אני לא מסכים עם מסקנותיו של חמץ על הדרך שבו מותג צריך ליזום שיחה .
חמץ טוען שישנם תחומים רלוונטיים למותג שלך, ועליך כמשווק ללמוד אותם, ולאט לאט לנסות להשתלב. בנוסף הוא מדגיש, חשוב מאד לא לכפות שיחה ולא לנסות להוביל שיחה.
לדעתי ,החלק הכי מעניין ,הכי חדשני ויצירתי ב-CM זה היכולת לייצר שיחה רלוונטית ,מעניינת ,שונה ,מקורית, מדליקה YOU NAME IT , סביב מותג מסוים.
להקשיב זה חשוב ,להגיב זה מעולה , אבל בשביל להפוך למותג מדובר וסקסי ,אתה חייב לחשוב צעד קדימה ,לאתגר את הצרכנים שלך ,לגרום להם לחשוב עליך ולהתעסק בך , ובקיצור להפוך את המותג שלך לנינט של המותגים. בחלק הזה ,אני מסכים שזה לא מתאים לכל מותג.
לסיכום, CM הוא לא עוד כלי שיווקי NICE TO HAVE , הוא הכרחי למותג ובמיוחד בעידן שבו לכל צרכן יש במה להביע את דעותיו בריש גלי. לא רק שהוא לא נגמר ,הוא רק בתחילת דרכו והוא עוד יתפתח ויתרחב.

קטנה על המצב...

בתור אחד שנוסע בתחבורה ציבורית

אני ממש מודאג מהמצב הביטחוני

הסיוט שלי שיום אחד אני אעלה לאוטובוס

ויהיה שם בפנים טרקטור ענק!

איזה מין פאדיחה ,או יוסטון יש לי בעיה חמורה-אני רחפן

השבוע לקחתי את המשפוחה לקניון הגדול והמשעמם בפ"ת

אותו נוהל: שלוש חנויות בגדים , סיבוב תורן במשביר לצרכן כדי להיזכר שבאמת היה לנו כיף בשנות ה-80 ,שירי נתקעת חצי שעה במזרקה תוך ניסיונות לקפוץ למים, עוד רבע שעה מנדג'זת שהיא רוצה בלון -והנה עוד בלון נשאר תקוע בתיקרת הקניון ,עוד חצי שעה היא מבלה בג'ימבורי תוך התכסחויות עם שאר הילדים, ולבסוף, אבא מסיים את הערב הנחמד על איזה המבורגר.

ובדיוק על זה אני רוצה לדבר.

ובכן הזמנתי לי ולרוחי את הבורגר הקבוע והתישבנו לשולחן.

אני יצאתי ראשון ליטול ידים ועל הדרך גם לקפוץ לשירותים.

אני נכנס לי בטבעיות לשירותים ומרגיש לחלוטין בבית ,נכנס לתאים הפרטים ומרוב אושר ושמחה אפילו לא טורח לסגור אחרי את הדלת.

ובכן הדבר הראשון שאני זוכר , זה שאני מסובב טיפה את הראש לאחור ומזווית העין אני רואה בחורה ,אני מספיק להרהר בראשי על החוצפה שלה להיכנס לשירותי הגברים , אך המחשבה הזאת מתחלפת במהירות במחשבה אחרת.!!

לאן לעזאזל נכנסתי??!?@!#!?!..

אני יוצא במהירות מתא השירותים ,והנה אני ניצב בלב ליבה של מפקדת השירותים הנשית , מסביבי כעשר בחורות שמביטות לעברי, באוויר יש שתיקה כל כך רועמת שהיא יכולה להיות בכיף הדיסק החדש של מטאליקה. אני מתחיל להאדים ,משמאלי ניצבת המנקה, מביטה בי כאחרון הסוטים , ובפנייה מעין הבעת "תתביש לך חתיכת גועל נפש,סוטה".

אני מת לעוף משם, אבל מרוב בושה אני פשוט לא מוצא את הדלת ,אני מביט בתסכול לכל הכיוונים ,אבל אני ממש לא זוכר מאיפה נכנסתי.

בסוף התאפסתי על עצמי ,תוך כדי שאני מסנן לעברי משהו בסגנון "זה שנכנסת לשירותי נשים ,לא אומר שאתה נהיה לי גרוע בכיוונים " , ובכן ,תפסתי את הרגלים שלי וברחתי משם.

את המנקה והמבט זכיתי לראות עוד כמה פעמים באותו הערב......

לסיום , הסיפור הזה מזכיר לי איזה אנקדוטה.

לפני כמה שנים יצאתי עם כמה חברה למסעדה שהיה לה רק שני תאים קטנים לשירותים ,אחד לגברים ואחד לנשים, והתא של הגברים היה תפוס .

ובכן ,אמרתי לעצמי ,!!!when a man needs to go,a man needs to go ונכנסתי.

כשיצאתי עמדה שם בחורה שחיכתה, ואיך שהיא רואה אותי יוצא, היא שואלת אותי: תגיד,אתה לא רואה שזה של נשים?!?. ומפנה את מבטה לסמל קטן של אישה על דלת השירותים.

ובכן, הפנתי את מבטי גם לעבר הסמל הזה ואמרתי לה: "אה,אופס חשבתי שזה סקוטי"....

קרב מגע בארוחת הבוקר במלון!

חזרתי השבוע ממלון כלשהו בטבריה (לא נכנס לשמות) בחופשת הקיץ השנתית שלי.

זה לא היה בדיוק מלון חמישה כוכבים, אבל הכוכבים האמיתים במלון היו האורחים,

ועליהם אני רוצה לכתוב!

ובכן , לאורחים במלון היה זיקה יוצאת דופן וחיבור רגשי שבין אוכל לנשמה שלהם .

הזיקה היתה כה אדוקה שהם פשוט הרגישו שהם חיבים להתחבר למזון בצורה מוחשית, ולכן, לשולחן הגשת האוכל או בשמו השני - הבופה, קראתי "פינת ליטוף".

בפינת הליטוף נתקלתי במחזות מעוררי תיאבון של אורחים נפלאים שאוהבים לחוש את האוכל בידם, לטעום אותו ולהחזירו לשולחן ההגשה במידת הצורך ,וכמובן להעבירו לצלחת האישית בידים חשופות!

אז איך היה האוכל,אתם תוהים...ובכן,התפריט היה בהתאם:

• אצבעות דג עם נגיעות של שום


• סלט חצילים ובשר עבודת יד


• סלט ירקות טרי עם שמיר וציפורן


• ולקינוח - משמש ועוגת קרם עם שערות (קדאיף)
  

(לסלט רציתי להוסיף גם כף עם חזרת , אבל זה לא מצחיק (:)

לסכו"ם: תקראו לי סנוב, פלצן ,מתנשא , אבל משום מה טביעות אצבעות על האוכל שלי לא עושות לי את זה.

סקופ: דו"ח החיזבאללה בנושא רון ארד, בידי !!

הצלחתי להשיג במקרה עותק של דו"ח חיזבאללה בנושא רון ארד

ואני חושב שהוא שופך אור חדש על הפרשה

לפניכם:

עין מתחת לעין או זהירות קשה לצפייה (לי)

השבוע חטפתי "מרפק" באמצע משחק כדורסל, למזלי ,סנטימטרים ספורים מתחת לעין.

עוד בהתחלה חשבתי שזה לשטוף ולחזור!

אבל מבטים מפוחדים של חברי למגרש לא הותירו לי ספק! סימתי את המשחק להערב ...ואחרי שאחד מהחברים לחש לי שבכנות,זה לא נראה כל כך טוב ,הבנתי שאני גם הולך לבלות את סופו של הערב והמשכו של הלילה בבית חולים!

מסתבר שהמרפק שחטפתי פתח לי היכל נוקיה מתחת לעין , ושהדרך היחידה לא להפוך לגירסה הישראלית של הארי פוטר והצלקת זה תפרים!

כך מצאתי את עצמי באחד מבתי החולים היותר זניחים בארץ (השרון) מוקף בזקנים שממש לא נראים במיטבם ובשחקן כדורגל שחטף זרם חשמלי בכל הגוף שעצר כדור ביד! . ללא ספק הייתי הפציינט הקל ביותר ,כל כך קל שאפילו לא ספרו אותי , רק אחרי חצי שעה של המתנה קיבלתי על ידי אחד האחים שחלף לידי, מין חומר סגול ולא מזוהה (אפילו הרופאים שבדקו אותי לאחר מכן לא הצליחו להגדיר בדיוק מה קיבלתי) כדי לחטא את הפצע.

לאחר כשעה כבר הופקדתי בידי כמה רופאים שמצאו איזה חלון קצר לבצע את התפירה ,ולספר לי שאת כל החיים שלהם הם בזבזו על לימודים ולא על בחורות.

כאשר חזרתי הביתה, והבטתי במראה , משהו היה נראה לי משונה , מעין פס שחור החל לצוץ לו לאורך החבישה ועד למרכז האף. אותו פס שחור -הסתבר למחרת - הפך להיות אחד הפנסים הצבעוניים והססגונים שראיתי מעודי, רק שהפעם זה על הפנים שלי.

שלולית דם בתוך העין כבר העניקה לי מראה דרמטי של מתאגרף ועיגולים סגולים מעל הגבה נתנו את הטאץ'-אפ למראה הכללי. מאותו רגע זה היה עניין של זמן עד שאני אתחיל לשמוע את שלל ההערות ציניות/"מצחיקות"/מקוריות של כל מי שנתקל בי:

• אז מה, עצבנת אותה?


• נסעת לנתניה?


• פתחו עליך עין?

אני תמיד עונה שזה עבודת גמר בפוטושופ! כדי שירדו לי מהגב! - ממילא אף אחד לא מאמין לי שזה מהכדורסל! אולי בגלל ש-20 שנה לא שיחקתי!