יום רביעי, 23 ביולי 2008

קטנה על המצב...


בתור אחד שנוסע בתחבורה ציבורית
אני ממש מודאג מהמצב הביטחוני

הסיוט שלי שיום אחד אני אעלה לאוטובוס
ויהיה שם בפנים טרקטור ענק!

יום שישי, 18 ביולי 2008

איזה מין פאדיחה ,או יוסטון יש לי בעיה חמורה-אני רחפן


השבוע לקחתי את המשפוחה לקניון הגדול והמשעמם בפ"ת

אותו נוהל: שלוש חנויות בגדים , סיבוב תורן במשביר לצרכן כדי להיזכר שבאמת היה לנו כיף בשנות ה-80 ,שירי נתקעת חצי שעה במזרקה תוך ניסיונות לקפוץ למים, עוד רבע שעה מנדג'זת שהיא רוצה בלון -והנה עוד בלון נשאר תקוע בתיקרת הקניון ,עוד חצי שעה היא מבלה בג'ימבורי תוך התכסחויות עם שאר הילדים, ולבסוף, אבא מסיים את הערב הנחמד על איזה המבורגר.
ובדיוק על זה אני רוצה לדבר.

ובכן הזמנתי לי ולרוחי את הבורגר הקבוע והתישבנו לשולחן.
אני יצאתי ראשון ליטול ידים ועל הדרך גם לקפוץ לשירותים.

אני נכנס לי בטבעיות לשירותים ומרגיש לחלוטין בבית ,נכנס לתאים הפרטים ומרוב אושר ושמחה אפילו לא טורח לסגור אחרי את הדלת.

ובכן הדבר הראשון שאני זוכר , זה שאני מסובב טיפה את הראש לאחור ומזווית העין אני רואה בחורה ,אני מספיק להרהר בראשי על החוצפה שלה להיכנס לשירותי הגברים , אך המחשבה הזאת מתחלפת במהירות במחשבה אחרת.!!
לאן לעזאזל נכנסתי??!?@!#!?!..
אני יוצא במהירות מתא השירותים ,והנה אני ניצב בלב ליבה של מפקדת השירותים הנשית , מסביבי כעשר בחורות שמביטות לעברי, באוויר יש שתיקה כל כך רועמת שהיא יכולה להיות בכיף הדיסק החדש של מטאליקה. אני מתחיל להאדים ,משמאלי ניצבת המנקה, מביטה בי כאחרון הסוטים , ובפנייה מעין הבעת "תתביש לך חתיכת גועל נפש,סוטה".
אני מת לעוף משם, אבל מרוב בושה אני פשוט לא מוצא את הדלת ,אני מביט בתסכול לכל הכיוונים ,אבל אני ממש לא זוכר מאיפה נכנסתי.
בסוף התאפסתי על עצמי ,תוך כדי שאני מסנן לעברי משהו בסגנון "זה שנכנסת לשירותי נשים ,לא אומר שאתה נהיה לי גרוע בכיוונים " , ובכן ,תפסתי את הרגלים שלי וברחתי משם.

את המנקה והמבט זכיתי לראות עוד כמה פעמים באותו הערב......


לסיום , הסיפור הזה מזכיר לי איזה אנקדוטה.

לפני כמה שנים יצאתי עם כמה חברה למסעדה שהיה לה רק שני תאים קטנים לשירותים ,אחד לגברים ואחד לנשים, והתא של הגברים היה תפוס .
ובכן ,אמרתי לעצמי ,!!!when a man needs to go,a man needs to go ונכנסתי.

כשיצאתי עמדה שם בחורה שחיכתה, ואיך שהיא רואה אותי יוצא, היא שואלת אותי: תגיד,אתה לא רואה שזה של נשים?!?. ומפנה את מבטה לסמל קטן של אישה על דלת השירותים.

ובכן, הפנתי את מבטי גם לעבר הסמל הזה ואמרתי לה: "אה,אופס חשבתי שזה סקוטי"....



יום שישי, 11 ביולי 2008

קרב מגע בארוחת הבוקר במלון!


חזרתי השבוע ממלון כלשהו בטבריה (לא נכנס לשמות) בחופשת הקיץ השנתית שלי.
זה לא היה בדיוק מלון חמישה כוכבים, אבל הכוכבים האמיתים במלון היו האורחים,
ועליהם אני רוצה לכתוב!

ובכן , לאורחים במלון היה זיקה יוצאת דופן וחיבור רגשי שבין אוכל לנשמה שלהם .
הזיקה היתה כה אדוקה שהם פשוט הרגישו שהם חיבים להתחבר למזון בצורה מוחשית, ולכן, לשולחן הגשת האוכל או בשמו השני - הבופה, קראתי "פינת ליטוף".
בפינת הליטוף נתקלתי במחזות מעוררי תיאבון של אורחים נפלאים שאוהבים לחוש את האוכל בידם, לטעום אותו ולהחזירו לשולחן ההגשה במידת הצורך ,וכמובן להעבירו לצלחת האישית בידים חשופות!

אז איך היה האוכל,אתם תוהים...ובכן,התפריט היה בהתאם:
  • אצבעות דג עם נגיעות של שום

  • סלט חצילים ובשר עבודת יד

  • סלט ירקות טרי עם שמיר וציפורן

  • ולקינוח - משמש ועוגת קרם עם שערות (קדאיף)

(לסלט רציתי להוסיף גם כף עם חזרת , אבל זה לא מצחיק (:)

לסכו"ם: תקראו לי סנוב, פלצן ,מתנשא , אבל משום מה טביעות אצבעות על האוכל שלי לא עושות לי את זה.



יום רביעי, 9 ביולי 2008

סקופ: דו"ח החיזבאללה בנושא רון ארד, בידי !!

הצלחתי להשיג במקרה עותק של דו"ח חיזבאללה בנושא רון ארד

ואני חושב שהוא שופך אור חדש על הפרשה

לפניכם:






יום שבת, 5 ביולי 2008

עין מתחת לעין או זהירות קשה לצפייה (לי)

השבוע חטפתי "מרפק" באמצע משחק כדורסל, למזלי ,סנטימטרים ספורים מתחת לעין.


עוד בהתחלה חשבתי שזה לשטוף ולחזור!

אבל מבטים מפוחדים של חברי למגרש לא הותירו לי ספק! סימתי את המשחק להערב ...ואחרי שאחד מהחברים לחש לי שבכנות,זה לא נראה כל כך טוב ,הבנתי שאני גם הולך לבלות את סופו של הערב והמשכו של הלילה בבית חולים!

מסתבר שהמרפק שחטפתי פתח לי היכל נוקיה מתחת לעין , ושהדרך היחידה לא להפוך לגירסה הישראלית של הארי פוטר והצלקת זה תפרים!

כך מצאתי את עצמי באחד מבתי החולים היותר זניחים בארץ (השרון) מוקף בזקנים שממש לא נראים במיטבם ובשחקן כדורגל שחטף זרם חשמלי בכל הגוף שעצר כדור ביד! . ללא ספק הייתי הפציינט הקל ביותר ,כל כך קל שאפילו לא ספרו אותי , רק אחרי חצי שעה של המתנה קיבלתי על ידי אחד האחים שחלף לידי, מין חומר סגול ולא מזוהה (אפילו הרופאים שבדקו אותי לאחר מכן לא הצליחו להגדיר בדיוק מה קיבלתי) כדי לחטא את הפצע.


לאחר כשעה כבר הופקדתי בידי כמה רופאים שמצאו איזה חלון קצר לבצע את התפירה ,ולספר לי שאת כל החיים שלהם הם בזבזו על לימודים ולא על בחורות.


כאשר חזרתי הביתה, והבטתי במראה , משהו היה נראה לי משונה , מעין פס שחור החל לצוץ לו לאורך החבישה ועד למרכז האף. אותו פס שחור -הסתבר למחרת - הפך להיות אחד הפנסים הצבעוניים והססגונים שראיתי מעודי, רק שהפעם זה על הפנים שלי.

שלולית דם בתוך העין כבר העניקה לי מראה דרמטי של מתאגרף ועיגולים סגולים מעל הגבה נתנו את הטאץ'-אפ למראה הכללי. מאותו רגע זה היה עניין של זמן עד שאני אתחיל לשמוע את שלל ההערות ציניות/"מצחיקות"/מקוריות של כל מי שנתקל בי:


  • אז מה, עצבנת אותה?

  • נסעת לנתניה?

  • פתחו עליך עין?

אני תמיד עונה שזה עבודת גמר בפוטושופ! כדי שירדו לי מהגב! - ממילא אף אחד לא מאמין לי שזה מהכדורסל! אולי בגלל ש-20 שנה לא שיחקתי!