קטנה על המצב...

בתור אחד שנוסע בתחבורה ציבורית

אני ממש מודאג מהמצב הביטחוני

הסיוט שלי שיום אחד אני אעלה לאוטובוס

ויהיה שם בפנים טרקטור ענק!

איזה מין פאדיחה ,או יוסטון יש לי בעיה חמורה-אני רחפן

השבוע לקחתי את המשפוחה לקניון הגדול והמשעמם בפ"ת

אותו נוהל: שלוש חנויות בגדים , סיבוב תורן במשביר לצרכן כדי להיזכר שבאמת היה לנו כיף בשנות ה-80 ,שירי נתקעת חצי שעה במזרקה תוך ניסיונות לקפוץ למים, עוד רבע שעה מנדג'זת שהיא רוצה בלון -והנה עוד בלון נשאר תקוע בתיקרת הקניון ,עוד חצי שעה היא מבלה בג'ימבורי תוך התכסחויות עם שאר הילדים, ולבסוף, אבא מסיים את הערב הנחמד על איזה המבורגר.

ובדיוק על זה אני רוצה לדבר.

ובכן הזמנתי לי ולרוחי את הבורגר הקבוע והתישבנו לשולחן.

אני יצאתי ראשון ליטול ידים ועל הדרך גם לקפוץ לשירותים.

אני נכנס לי בטבעיות לשירותים ומרגיש לחלוטין בבית ,נכנס לתאים הפרטים ומרוב אושר ושמחה אפילו לא טורח לסגור אחרי את הדלת.

ובכן הדבר הראשון שאני זוכר , זה שאני מסובב טיפה את הראש לאחור ומזווית העין אני רואה בחורה ,אני מספיק להרהר בראשי על החוצפה שלה להיכנס לשירותי הגברים , אך המחשבה הזאת מתחלפת במהירות במחשבה אחרת.!!

לאן לעזאזל נכנסתי??!?@!#!?!..

אני יוצא במהירות מתא השירותים ,והנה אני ניצב בלב ליבה של מפקדת השירותים הנשית , מסביבי כעשר בחורות שמביטות לעברי, באוויר יש שתיקה כל כך רועמת שהיא יכולה להיות בכיף הדיסק החדש של מטאליקה. אני מתחיל להאדים ,משמאלי ניצבת המנקה, מביטה בי כאחרון הסוטים , ובפנייה מעין הבעת "תתביש לך חתיכת גועל נפש,סוטה".

אני מת לעוף משם, אבל מרוב בושה אני פשוט לא מוצא את הדלת ,אני מביט בתסכול לכל הכיוונים ,אבל אני ממש לא זוכר מאיפה נכנסתי.

בסוף התאפסתי על עצמי ,תוך כדי שאני מסנן לעברי משהו בסגנון "זה שנכנסת לשירותי נשים ,לא אומר שאתה נהיה לי גרוע בכיוונים " , ובכן ,תפסתי את הרגלים שלי וברחתי משם.

את המנקה והמבט זכיתי לראות עוד כמה פעמים באותו הערב......

לסיום , הסיפור הזה מזכיר לי איזה אנקדוטה.

לפני כמה שנים יצאתי עם כמה חברה למסעדה שהיה לה רק שני תאים קטנים לשירותים ,אחד לגברים ואחד לנשים, והתא של הגברים היה תפוס .

ובכן ,אמרתי לעצמי ,!!!when a man needs to go,a man needs to go ונכנסתי.

כשיצאתי עמדה שם בחורה שחיכתה, ואיך שהיא רואה אותי יוצא, היא שואלת אותי: תגיד,אתה לא רואה שזה של נשים?!?. ומפנה את מבטה לסמל קטן של אישה על דלת השירותים.

ובכן, הפנתי את מבטי גם לעבר הסמל הזה ואמרתי לה: "אה,אופס חשבתי שזה סקוטי"....

קרב מגע בארוחת הבוקר במלון!

חזרתי השבוע ממלון כלשהו בטבריה (לא נכנס לשמות) בחופשת הקיץ השנתית שלי.

זה לא היה בדיוק מלון חמישה כוכבים, אבל הכוכבים האמיתים במלון היו האורחים,

ועליהם אני רוצה לכתוב!

ובכן , לאורחים במלון היה זיקה יוצאת דופן וחיבור רגשי שבין אוכל לנשמה שלהם .

הזיקה היתה כה אדוקה שהם פשוט הרגישו שהם חיבים להתחבר למזון בצורה מוחשית, ולכן, לשולחן הגשת האוכל או בשמו השני - הבופה, קראתי "פינת ליטוף".

בפינת הליטוף נתקלתי במחזות מעוררי תיאבון של אורחים נפלאים שאוהבים לחוש את האוכל בידם, לטעום אותו ולהחזירו לשולחן ההגשה במידת הצורך ,וכמובן להעבירו לצלחת האישית בידים חשופות!

אז איך היה האוכל,אתם תוהים...ובכן,התפריט היה בהתאם:

• אצבעות דג עם נגיעות של שום


• סלט חצילים ובשר עבודת יד


• סלט ירקות טרי עם שמיר וציפורן


• ולקינוח - משמש ועוגת קרם עם שערות (קדאיף)
  

(לסלט רציתי להוסיף גם כף עם חזרת , אבל זה לא מצחיק (:)

לסכו"ם: תקראו לי סנוב, פלצן ,מתנשא , אבל משום מה טביעות אצבעות על האוכל שלי לא עושות לי את זה.

סקופ: דו"ח החיזבאללה בנושא רון ארד, בידי !!

הצלחתי להשיג במקרה עותק של דו"ח חיזבאללה בנושא רון ארד

ואני חושב שהוא שופך אור חדש על הפרשה

לפניכם:

עין מתחת לעין או זהירות קשה לצפייה (לי)

השבוע חטפתי "מרפק" באמצע משחק כדורסל, למזלי ,סנטימטרים ספורים מתחת לעין.

עוד בהתחלה חשבתי שזה לשטוף ולחזור!

אבל מבטים מפוחדים של חברי למגרש לא הותירו לי ספק! סימתי את המשחק להערב ...ואחרי שאחד מהחברים לחש לי שבכנות,זה לא נראה כל כך טוב ,הבנתי שאני גם הולך לבלות את סופו של הערב והמשכו של הלילה בבית חולים!

מסתבר שהמרפק שחטפתי פתח לי היכל נוקיה מתחת לעין , ושהדרך היחידה לא להפוך לגירסה הישראלית של הארי פוטר והצלקת זה תפרים!

כך מצאתי את עצמי באחד מבתי החולים היותר זניחים בארץ (השרון) מוקף בזקנים שממש לא נראים במיטבם ובשחקן כדורגל שחטף זרם חשמלי בכל הגוף שעצר כדור ביד! . ללא ספק הייתי הפציינט הקל ביותר ,כל כך קל שאפילו לא ספרו אותי , רק אחרי חצי שעה של המתנה קיבלתי על ידי אחד האחים שחלף לידי, מין חומר סגול ולא מזוהה (אפילו הרופאים שבדקו אותי לאחר מכן לא הצליחו להגדיר בדיוק מה קיבלתי) כדי לחטא את הפצע.

לאחר כשעה כבר הופקדתי בידי כמה רופאים שמצאו איזה חלון קצר לבצע את התפירה ,ולספר לי שאת כל החיים שלהם הם בזבזו על לימודים ולא על בחורות.

כאשר חזרתי הביתה, והבטתי במראה , משהו היה נראה לי משונה , מעין פס שחור החל לצוץ לו לאורך החבישה ועד למרכז האף. אותו פס שחור -הסתבר למחרת - הפך להיות אחד הפנסים הצבעוניים והססגונים שראיתי מעודי, רק שהפעם זה על הפנים שלי.

שלולית דם בתוך העין כבר העניקה לי מראה דרמטי של מתאגרף ועיגולים סגולים מעל הגבה נתנו את הטאץ'-אפ למראה הכללי. מאותו רגע זה היה עניין של זמן עד שאני אתחיל לשמוע את שלל ההערות ציניות/"מצחיקות"/מקוריות של כל מי שנתקל בי:

• אז מה, עצבנת אותה?


• נסעת לנתניה?


• פתחו עליך עין?

אני תמיד עונה שזה עבודת גמר בפוטושופ! כדי שירדו לי מהגב! - ממילא אף אחד לא מאמין לי שזה מהכדורסל! אולי בגלל ש-20 שנה לא שיחקתי!

ניסוי: הפופקורן מגן עלינו מפני קרינת פלאפונים!

סרטון שהפקתי ב-20 אגורות (4 גרעיני פופקורן) ו-דקה וחצי (הזמן ששירי מקציבה לי בצהריים)
ומוכיח שאולי הסרטונים של פלאפונים שמכינים פופקורן היו פיקטיבים (ופרסומת לאוזניית בלו-טות' ) אבל האמת לאמיתה היא שדווקא גרעיני הפופקורן מצילים אותנו מידי המכשירים המרשעיים!!
להלן ההוכחה:

הסוד שמאחורי המדבקה או למה בחורות לא רודפות אחרי חרדיים

ביצעתי השבוע את הקנייה החודשית, באחד מהסופרים הגדולים שבבני ברק (אלף)

אני חייב לציין שזו חווית קניה מעניינת מאד , לדוגמא: בין שורת המשקאות מניין ערבית , קופה לגברים בלבד , כל מיני מוצרים ש-לך תדע איפה ייצרו אותם ,ולכל מוצר זול יש חיקוי יותר זול! (חטיף צ'אפ - חיקוי "חטיף צ'אפפו")

אבל סך הכל החרדים יודעים לקנות והם נגישים כמעט לכל המותגים שמסתובבים בארץ.

ובדיוק על זה אני רוצה לדבר!

אני יודע שקהל היעד של ג'ל AXE החדש שהושק לאחרונה הוא:"גברים מלוכלכים" כטענת הקופירייטר שסביר להניח משתמש בביתו בנקה-7 , ואני יודע שהריח אמור למשוך מאות בחורות, והיי , אני נשוי ומאושר (ע"ע הפוסט הקודם)

אבל מה לעשות, אני חולה על הריחות של המוצרים שלהם ואחד מהצרכנים הנאמנים של המותג.

ולכן שחלפתי על פני ג'ל הרחצה העונה לשם AFRICA - ואחרי שווידאתי שהוא לא מריח כמו זיעה של שבט גאני אחרי טקס וודוו.(אולי זה הקטע עם הנשים) החלטתי שאני מאמץ אותו לביתי (חייב לציין -זהו אינו פוסט מסחרי וכן אני יודע..אני קודח ... אבל נשאר עוד קצת (: ).

בכל אופן, כבר באותו ערב החלטתי שאני מבצע את מבחן הניסוי של הג'ל החדש! ובעודי מתענג על אמבט חם , אני מיישר מבט לעבר בקבוק הג'ל המעוצב במעין שילוב של מוט הילוכים וידית של M-16 ומשהו לא מסתדר לי עם המדבקה מאחורה ,איך אני אגיד את זה ,היא יושבת מדויק מידי ובצורה מחשידה כאילו היא מסתירה מידע מודיעיני חסוי.

קילוף זריז חשף בפני את האמת העירומה, המשווקים הסתירו את הסוד שעומד מאחורי AXE מפני אותם צרכנים חרדיים תמימים, חסרי ישע , ובכך מנעו מהם את המידע שהשימוש במוצרי AXE עשוי להביא למשיכת נשים בלתי מרוסנות ו/או ללילות סוערים.(כפי שטוען אותו קופירייטר שבוודאי נעזר בקונדיישיונר של DOVE אחרי השמפו של נקה -7)

ואני שואל:איפה רפי גינת שצריך אותו!!

אתה מסומן או R FOR RUCHI

פועלי (או בעלי) כל העולם התכנסו!

טרנד חדש שאני מנסה להנחיל (לפחות שאחרי 120 ישאר משהו אחרי)
הסימון שאתה נשוי ומאושר (:

הטבעת זה כבר פאסה.
זה כבד.
זה הולך לאיבוד בעת שטיפת כלים.
וזה הולך יחד עם האצבע שלך שאתה בטיול בברזיל.

מהיום אני מסומן באות הראשונה של אשתי (R FOR RUCHAMA)
וזה חקוק לי על העורף באותיות "ברכת המזון" (האותיות של "ברכת המזון" גדולות יותר מה"קידוש לבנה"-בדוק)
את האמת זה התחיל בתור בדיחה לא מוצלחת של הספר שלי שמתמחה בלעצב צורות פסיכודליות לכל הערסים שבשכונה - כאשר דפדפתי באלבום התמונות שלו בו הוא מציג את מקרי הבוחן השונים בתמונות סטילס,המעוררים דאגה ,סלש, רחמים וחמלה במקרים הקשים, ביקשתי ממנו בצחוק שיעשה לי גם משהו יוצא דופן והוא הציע את המהלך שכרגע זוכה להצלחה לא מבוטלת.

לסיום, תזכרו מי היה הראשון ואני רוצה על זה פרס נובל לשלום בית.

שיחה מקפיצה! או מה ישאר מאיתנו בעתיד!

אמיתי או לא אמיתי - ,לא יודע , אני אפילו לא רוצה לנסות!

בתיאבון!!

עדכון לתאריך ה-13 ליוני

מסתבר שרומיתי על ידי חבורת פוחזים שלא חסכו במשאבים על מנת לזרוע אימה בציבור ולגרום לאנשים להאמין שאפשר להכין פופקורן בלי לשים שמן קודם..!!

להלן פתרון החידה מאת רשת הטלויזיה האמריקאית ABC

(מעניין למה תשובות לתכנית "אבודים" הם עדין לא נתנו)

הפוסט הראשון בעולם על יזהר כהן

משום מה יש לי הרגשה שזהו הפוסט הראשון בעולם שנכתב על יזהר כהן
ואולי אני טועה...בכל אופן , אני מתעצל לגגל את זה כרגע..ומשאיר את זה לצופי האדוקים בעלי הזמן המיותר.

אז מה הביא אותי להיכנס לחשבון שלי בבלוגר ,להקליק על רשומה חדשה ולהפעיל את האונה הימנית שלי במיוחד בשביל יזהר.
שאלה טובה...
מה שבטוח ,זה לא קשור למלאוח המעולה שחסלתי היום .
ואילו סביר להניח שהתשובה היא הבת הקטנה שלי בת השנתיים שמתעקשת כל יום לאחר שאני מחזיר אותה מהגן לצפות ב-YOUTUBE בשיר "עולה עולה" מאירוויזיון 1985 וכבר מדקלמת אותו כאחד משירי הרפרטואר שלה שכוללים את "השפן הקטן " "נדנד" ועוד כל מיני שירי דץ ודצה היותר דביקים משלולית של קרטיב שנמס על הרצפה.(מניסיון).

דרך אגב אתם חיבים להקשיב לקטע בשיר -דלגו על ההתחלה המשעממת שמתארת את נופיה הקסומים של שבדיה לרקע זמזום מנגינה סטייל שנות ה-80 ,ועברו ישירות לשיר... שימו לב איך הבלונדה מזייפת בצרחה מחרידה בקטע הליווי הראשון בשיר...קטע קלאסי!!!

טוב ,הגעתי כמעט לסוף הפוסט ועדין לא דיברתי על יזהר! ולמה פתחתי את הפוסט הזה !
אז ככה ,באחד מאלף הפעמים ששירי צפתה בשיר "עולה עולה" ,שמתי לב ברקע לסרטון הבא.. (מצ"ב למטה)
ומשהו משך אותי להקליק עליו ולצפות בו.
אתם חייבים לראות במו עיניכם ומבלי למצמץ , קטע קלאסיייי הזוי ומשעשע.
מוזיקת גרוב בסטייל מייקל ג'קסון , במלל הנכתב לקהל יעד לא ברור! (הורים, ילדים, סבתות?)
בקיצור , דלגו על הקטע הקצר של פרויד בתחילת הסרטון - לא מובן מה בדיוק הולך שם ותריצו ישר לשיר של יזהר.
לאחר מכן הצטרפו אלי בשירה עליזה:
אבא אבא אבא
אמא אמא אמא

בלינד הלהיט של קיץ 2008 ,לא?

פניה נרגשת למר איטו אבירם

תוך שוטטות חסרת תכלית בנבכי הרשת - נחתתי על התמונה הנ"ל.
לכאורה תמונה פשוטה של עטיפת יומן לנוער לשנת הלימודים 2003-2004 .
אך זהו לא סתם יומן ,זהו אחד מעשרות היומנים לנוער של כוכב היומנים- למי שלא מכיר- מר איטו אבירם.

הצפייה בתמונה העלתה בי גל נוסטלגי ששטף את צג המסך 17 אינץ' CRT המקרטע שלי ( שמחובר למחשב 4 ליבות שרכשתי לאחרונה ((התקמצנתי על המסך))

לאחר שכביתי אותו (את הצג) בגלל רעשים נוראים שהוא משמיע לאחרונה , פתחתי אותו שוב והתמונה עדין הייתה שם,(רק בלי הרעשים).

ואז זה היכה בי, שאלתי את עצמי שאלה שמעולם לא נשאלה!
מדוע ולמה במשך כל תקופת לימודי בבית הספר היסודי ,רכשתי שנה אחרי שנה את היומנים חסרי ההשראה של מר איטו אבירם ומבלי שאפילו אדע מי האיש ומדוע הוא מוציא יומנים חדשים כל שנה.

אז עשיתי מעשה, ישבתי וכתבתי מכתב שאולי אשלח אותו יום אחד!

שלום רב מר איטו אבירם.
אני פונה אליך בבקשה קצת מוזרה אך טריוויאלית !

במשך שנים רכשתי את מיטב יומני הנוער שלך ואף מבלי להכיר אותך ומבלי לצפות בזיו פניך ולו פיקסל אחד!!
היו תקופות שחשבתי שאתה דמות וירטואלית פרי יצירתו של איש שיווק אכזר שאוהב כסף של ילדים קטנים ותמימים.

בכל אופן, לאור העובדה שהיום שום אישיות מוכרת (ע"ע סלבריטי) לא יעז להוציא יומנוער המעוטר בתמונתו , לפני שיש לו שני קליפים בערוץ המוזיקה, הופעה מוצלחת בפסטיגל, בובה אחת בדמותו וסוללה של יחצ"נים שאומרת לו איך לקום בבוקר! , אני מאמין שיש בידי הזכות לדעת מי אתה ומה אתה (ואולי אפילו איפה אתה).

אנא, לשם שינוי ,הזדהה. שלח אות חיים.
התחבר לפייסבוק ,פתח בלוג.
שלפחות אדע שהכסף שלי הגיע לידים הנכונות. (:

ממתין בסבלנות.
הגרופי שלך - גלעד!

תובנה קטנה על החיים-מותר לי!

90 אחוז (מספר פיקטיבי) מהבלוגים נחשבים כהגיגים - מה שאומר במילים אחרות: אין לי באמת משהו מעניין להגיד!, אבל ,הי!! יש לי בלוג - ומשהו צריך להיות כתוב שם!

גם הבלוג שלי חוטא בהגיגות יתרה , ואני חי עם זה די טוב.
וגם בפוסט הזה אני הולך להגג לי להנהתי . ולמי שלא נוח עם זה שיקפוץ מהגג (תרשום-משחק מילים).

בכל אופן.
חשבתי על זה!
להפיק היום סרט זה חתיכת סיפור!
מפיק,במאי,תסריטאים,שחקנים,צלמים,עורכי סאונד, עורכים,נער מים וכו וכו וכו....
ובסוף אנשים משלמים כסף לצפות בזה.

ואילו בחיים שלנו , אחנו עושים את כל זה לבד!
טב,אז אולי ההורים שלנו הפיקו אותנו ויחסית בתקציב לא גדול (: ,אבל אנחנו:

• כותבים לעצמינו את התסריט של החיים.
• מבימים את עצמינו מול כל העולם.
• משחקים את השחקן הראשי..
• מצלמים את הכל ועורכים ( רק מה שבא לנו לקלוט).
• קולטים את הסאונד
• ולבסוף גם מגישים לעצמנו מים.....

אז מה ההבדל??

ההבדל הוא שהסרט שלנו לא מעניין אף אחד ,והוכחה לכך היא שאתם לא רואים אנשים לועסים פופקורן מול הפרצוף שלכם.

צדק מי שאמר שהחיים בסרט!!!

שקוף שאתם תדעו מה קורה בבלוג שלי

עבר יותר מחודש מאז שפתחתי את הבלוג הזה
והגיע הזמן לעשות קצת חשבון נפש!
מה עבד, מה לא עבד , ועל מי עבדתי על מנת שיכנס לפה!!
ולמי שמרים גבה או שניים (במקרה שהוא חד-גבה) -אז, אין לי מה להסתיר!
לעניינינו...
לא התעצלתי והתקנתי גוגל אנליטיקס על מנת לוודא שאני באמת לא מדבר לעצמי כמו שקורה לי לאחרונה הרבה בטלפון
(בטח קרא לכם שלצד השני התנתקה השיחה ואתם המשכתם לברבר לפחות איזה 10 דקות)



וזה מפת הכניסות של הבלוג שלי במשך כל חייו הקצרים (שיבדל לחיים ארוכים)

בעין בלתי מזוינת אפשר לראות שמלבד 3 פיקים שהפריחו את השממה היה פה די "נגב".




ובמספרים ,אנחנו מדברים על:



202 אורחים שהגיעו לפה בלי שום התראה מוקדמת.
ומתוכם 152 יוניקם (יחודיים) -וזה אומר שיש פה לפחות 50 איש שחזרו לסיבוב נוסף (משוגעים) -או שזה אני שנכנסתי מ-50 מחשבים שונים!
סה"כ דפים שנצפו - 305 (מה שאומר שהגולשים בבלוג שלי קצרים על הריפרש F5)

ועכשיו לנתון המעניין - אנשים שוהים בבלוג שלי 2 דקות בממוצע - ואווווווו -האם זה בגלל שיש פה מה לקרוא או שתמיד אנשים חייבים לשירותים מיד לאחר שהם נכנסים לפה - אולי אני אעשה סקר בנושא!


אז איך הגיעו לפה 150 איש שונים! -שאלה מצוינית ,ואני שמח שהעלתי אותה!


שימו לב למקורות של הבלוג.

במקום ה-1 אתר רוטר -עם 99 כניסות (תכף אסביר איך גנבתי להם טראפיק)



במקום ה-2 אתר מיזבלה - הבלוג המרענן של עולם הפרסום (למרות שבמזבלה ומרענן זה שילוב מוזר)


חברי המזבלה הוסיפו את הבלוג שלי בדרך קבע לרשימת מיליון הבלוגרים המומלצים שבאתר שלהם.. אבל מה שעשה את הטראפיק זה כתבה מצ'וגעת שכתבתי על פרסום במשחקי מחשב!


במקום ה-3 דרך אתר בלוגר -אין לי מושג מי זה האנשים האלה ואני לא רוצה שום קשר אליהם!


במקום ה-4 דרך גוגל - אנשים שבטח חיפשו את "הרי הגלעד" או "מה עושים שמקבלים שריטה מחתול" והגיעו ל"שריטה של גלעד"


במקום ה-5 -FACEBOOK -מבחינתי אכזבה כי די השקעתי שם (:


ובמקום ה-6 : כניסות באופן ישיר- זה כנראה אני (:



אבל הסקופ הגדול מבחינתי הוא אתר הסקופים של רוטר!

אני יחסית פעיל באתר ההזוי הזה שמביא כל מיני ידיעות תמהוניות לצד סקופים אמיתיים.
ובחתימה שלי הכרזתי בריש גלי:

אני לא סובל מיונז- וזה הלינק לבלוג שלי!

וזה לא יאמן כמה המשפט הזה מעורר עניין בקרב הגולשים באתר שמדי פעם אף פונים אלי בשאלה מדוע אני לא סובל מיונז! -כמובן שעל הדרך הם גם נכנסים לבלוג שלי (:

כמובן שלכל עוגה יש שני צדדים (או שנראה לי אומרים :"אי אפשר לאכול מטבע ולהשאיר אותו שלם")
וגם לכמות הטראפיק המכובדת שרוטר הביא לי יש חסרון...
זמן השהיה באתר של כל גולשי הרוטר למיניהם- הוא הכי נמוך ועומד על 25 שניות בממוצע, מה שאומר שהם סתם אוהבים להקליק על דברים..ואז לסגור אותם.

למסקנה:
אם אתה שונא מיונז, יהיה לך יותר טראפיק באתר !

אחחח, מי אמר שהכל מסובך בעולם הזה!!!

עדכון לפוסט:
כמו שאמרתי לכם בסעיף "4" להלן הוכחה שצדקתי - אני מצרף צילום מסך מהאנליטיקס שמראה גולש שחיפש "שריטה מחתול" והגיע אלי.

מה אכפת לשפן....

נשלחתי לדגל.. להחליף חיתול
19:00 בערב
אני מתחיל במשימה - אני כבר מקצוען.
אני שולף מגבונים במקצועיות השמורה לאבות ותיקים (טפו..טפו..טפו) -
תוך כדי אני מעיין באותיות הקטנות שמאחורי האריזה.

אני נתקל באיקון של שפן שמכריז בריש גלי שהמוצר לא נוסה על בעלי חיים.
אני מביט לצד במבט של תמיהה ומחשבה עמוקה עולה בראשי....

אני בטוח שהשפן לא היה מתנגד שינקו לו את התחת במגבונים האלה....
לשם שינוי אני מסכים עם עצמי ....

קטנה על ליאור אשכנזי

ראיתי השבוע את ליאור אשכנזי נוסע בתל אביב על אופניים.
מה אני אגיד לכם...
בטלויזיה הוא נראה בלי אופניים.